קשר רנט א קאר בע"מ נ' שרעבי ואח'

פסק דין

לפני תביעה שעניינה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שארעה ביום 20/6/2010, בין רכב בבעלות התובעת לבין קטנוע בו נהג הנתבע 1, שהינו בבעלות הנתבעת 2 והמבוטח על ידי הנתבעת 3 (להלן: "הקטנוע").

אין מחלוקת כי התאונה ארעה בשעה שרכב התובעת ביקש לצאת מחניה במקביל למדרכה בנסיעה לאחור וכאשר נהג הקטנוע הבחין ברכב וביקש לבלום, החליק נפל מהקטנוע והקטנוע פגע ברכב.

נהג התובעת העיד, כי יצא מהחניה ברחוב שהוא מאוד משופע, לידו חנה רכב והוא יצא בזהירות אחורה 80 ס"מ לתוך הכביש וראה שהקטנוע מתקרב במהירות ומיד עצר. נהג הקטנוע כשראה אותו יוצא, התרחק מאמצע הנתיב ובשל במפר הנמצא בכביש החליק מהקטנוע והקטנוע המשיך להחליק לתוך הרכב שלו. נהג התובעת טען שהבחין בקטנוע לראשונה במרחק של 100 מטר. הבמפר היה במרחק של 2-3 מכוניות מרכבו, הקטנוע, לדבריו, פשוט טס וכמעט הגיע נכנס לנתיב הנגדי וכשהגיע לבמפר הוא עף מהקטנוע, ככל הנראה לא הצליח לבלום.

בחקירה הנגדית, השיב נהג התובעת אגב הודעתו לחברת הביטוח, בה לא הוזכר הבמפר, כי לא ייחס לו משמעות, שכן הבעיה הייתה המהירות של נהג הקטנוע וגם אם לא היה נוסע לאחור הקטנוע היה פוגע בכלי רכב אחרים. נהג התובעת הסביר, כי לפני שנכנס לרכב הסתכל על הכביש, ויצא לאט לאט, אף שבעת היציאה לא יכל לראות את הכביש. כאשר נשאל אם ראה את הקטנוע מחליק על הבמפר, השיב כי אינו זוכר במדויק.

נהג הקטנוע העיד, כי נסע בנתיבו, לפתע ראה רכב יוצא מחניה בנסיעה לאחור במהירות, נבהל, עצר חזק והקטנוע החליק לתוך הרכב. לדבריו, ראה אותו ממרחק של כ- 10 מטרים. נהג הקטנוע הסביר כי כלי רכב אחרים הסתירו את רכב התובעת ולכן לא יכל להבחין בו. העד לא זכר אם היה במפר במקום, אף שברחובות האלה יש במפרים, אולם השיב, כי בלם והחליק. בחקירה הנגדית, שב וטען כי לא זכור לו שנתקל עם במפר, שכן נפל עם הפנים על הכביש ולא זכור לו שהגוף שלו נגע בבמפר. העד השיב, כי הכביש חלק וישר, הקטנוע שלו החליק. כאשר נשאל מה היה לאחר התאונה, השיב כי צעק על נהג התובעת למה הוא יוצא מחניה בלי לאותת ובמהירות.

דיון והכרעה

המדובר בתביעה אזרחית, בה נטל השכנוע מוטל על המוציא מחברו, על כן, התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה ועליו להוכיח את אופן התרחשות התאונה ואחריות הנהג השני לה. השאלה באם הרים בעל הדין את נטל השכנוע המוטל עליו נבחנת בתום הדיון כולו ובית המשפט בוחן שאלה זו על סמך כל הראיות שהובאו בפניו ועל בסיס הערכת מהימנותן של הראיות, בחינת הגיונן של הגרסאות, העקביות שבן וקביעת משקלן הראייתי.

לאחר שבחנתי את עדויות הנהגים, את הנזקים בכלי הרכב ומתווה הדרך כפי שתואר על ידם, באתי לידי מסקנה, כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח את תביעתה.

בין גרסת עד התובעת לחברת הביטוח לבין גרסתו על דוכן העדים נפלו סתירות משמעויות המצדיקות את המסקנה שלא נכון לקבוע ממצאים על פי גרסתו. לחברת הביטוח מסר עד התובעת כדלקמן: "ביציאה מהבית נסעתי לאחור – יצאתי כ- 80 ס"מ, ראיתי אופנוע מתקרב ועצרתי האופנוע התחיל לבלום וקרוב לרכב, הנהג החליק והאופנוע המשיך להחליק על הכביש אל תוך הרכב".

בגרסה זו, נפקדים שני רכיבים משמעותיים, שהם לטעמו של נהג התובעת הגורם לתאונה – מהירות נסיעתו של נהג הקטנוע ובמפר שהיה מצוי על הכביש. ההסבר של נהג התובעת, כי לא סבר שלחברת הביטוח צריך למסור את כל הפרטים, אינו מספק. מדובר בגורמי התאונה ממש, לטעמו, ויש להניח שסמוך לאחר התאונה זכרונו היה טרי יותר וחזק יותר ומשכך ככל שאכן כך היו הדברים חזקה עליו שהיה כותב אותם. להודעה לחברת הביטוח, במיוחד כזו שנמסרת בטופס ידני עם חתימת הנהג (להבדיל מהודעה טלפונית, שאפשר שלא נרשמה במדויק) יש משמעות לא מבוטלת. מדובר בגרסה הראשונה לאחר האירוע וככל שנפקדים הימנה פרטים משמעותיים עשוי להיות לכך משקל של ממש.

מההודעה שמסר נהג התובעת לחברת הביטוח, עולה בעליל, כי התאונה נגרמה בשל נסיעתו לאחור והצורך של הקטנוע לבלום בעקבות נסיעה זו. אין בגרסה זו, שום תיאור המייחס אחריות ואפילו קצה אחריות לנהג הקטנוע בעצם נסיעה מהירה, היתקלות בבמפר או חוסר זהירות.

חשוב להדגיש, שמעדות שני העדים עלה, כי מדובר באזור בו כלי הרכב חונים במקביל למדרכה, כך שרכב היוצא מבין כלי רכב חונים מוסתר בתחילת הנסיעה על ידי כלי הרכב החונים וכן שדה הראיה שלו עצמו חסום, דבר המחייב נקיטת זהירות מירבית. נהג התובעת, טען אמנם, כי בחן את הכביש לפני שנכנס לרכב וכן כי נסע לאט, אולם לא הזכיר לא בהודעה לחברת הביטוח ולא בעדותו, כי הדליק אורות ואותת בין באמצעות אורות מצוקה ובין בדרך אחרת על מנת לסמן, כי מדובר ברכב הנמצא בנסיעה. לעומת זאת, נהג הקטנוע השיב בחקירה הנגדית, כי לאחר הארוע צעק על נהג התובעת איך הוא נוסע לאחור מבלי לאותת.

יתירה מזו, לא ניתן לחלוק, כי בהתאם לתקנות התעבורה, חובת נהג רכב המבקש לנסוע לאחור לעשות כן, רק כשהנתיב פנוי. עובדה היא, כי הקטנוע היה במקום ודווקא משום ששני הנהגים העידו כי יש באזור במפרים, לא סביר שנהג הקטנוע נסע במהירות מופרזת, דבר שעשוי לסכן אותו באופן ממשי. אכן, יציאה מבין כלי רכב החונים בצפיפות במקביל אינה פשוטה, אך אני מתקשה לקבוע בנסיבות שהוכחו, כי האחריות מוטלת על נהג הקטנוע דווקא שנסע בנתיבו כדין והופתע על ידי רכב שנסע לאחור.

אכן אפשר, כי במידה מסוימת חוסר ניסיונו של נהג הקטנוע ואופן הבלימה (בלימה חזקה בו זמנית בשני המעצורים) גרמו לנעילת הגלגל, להחלקתו ונפילתו מהקטנוע, אך מדובר בפעולה אינסטינקטיבית למראה הרכב הנוסע לאחור באופן שחוסם לו את הנתיב ואין זה נכון להטיל דווקא עליו את האחריות.

בנסיבות אלה, בהתחשב בסתירות שנפלו בעדות נהג התובעת ובעובדה שהוא זה שנסע לאחור וחסם את נתיב נסיעת הקטנוע, בעוד הקטנוע נסע בנתיבו, אני קובעת, כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח תביעתה.

משקבעתי, כי התביעה נדחית עקב כך שהתובעת לא עמדה בנטל, איני עושה צו להוצאות. כל צד ישא בהוצאותיו.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, ט"ז אדר תשע"ד, 16 פברואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: